אבו ריא נ' מירס תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה להעברת הדיון בשל היעדר סמכות מקומית.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה אך ורק לבית משפט השלום בתל אביב, וזאת בהסתמך על תניית שיפוט ייחודית המעוגנת בהסכמי ההתקשרות שנחתמו בין הצדדים לפיה נקבע, כי הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט הנ"ל.

מאידך טוען המשיב, כי חתימתו על ההסכם ההתקשרות הנוסף משנת 2010 זויפה, ומשכך אין תוקף להסכם בין הצדדים ולתניית השיפוט הייחודית הקבועה בו, ועל כן יש לדחות הבקשה ולהותיר את התיק לדיון בפני מותב זה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סעיף 19 לתנאים הכללים של הסכם ההתקשרות בין הצדדים קובע תנית שיפוט ייחודית בין הצדדים, לפיה סמכות השיפוט הייחודית באשר להסכם וכל הנובע ממנו נתונה אך ורק לבית המשפט המוסמך בת"א.

תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי צדדים להסכם יכולים להקנות את הסמכות לבית משפט מסוים. קביעת סמכות ייחודית שוללת מהצדדים את החופש להגיש את התובענה בכל בית משפט אחר, ואין לתובע ברירה זולת הגשת תביעתו לאותו בית המשפט אשר הוסכם עליו.

ראה בעניין זה בספרו של המלומד י.זוסמן, "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית 1995, עמ'

77-80.

ככלל, בית המשפט למד על היות תניה בחוזה משום תניה ייחודית, מלשון התניה כפי שהיא מנוסחת בחוזה שבין הצדדים. בעניין זה התגבשו בפסיקה שני כללים הנוגעים לענייננו: ראשית, תנית שיפוט תתפרש כתניה ייחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסויגת המעניקה סמכות לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי-המשפט האחרים. שנית, במקרה של ספק, יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה.

ראה בעניין זה רע"א 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל נ. לוי פד"י(4) 553.

בית המשפט יסיק כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית כאשר הצדדים להסכם מוסיפים לתניית השיפוט בהסכם מילים המצביעות על כי רצונם של בעלי הדין הוא להתדיין בבית משפט פלוני דווקא, וזאת באמצעות המילים "בלבד", "רק", "אך ורק" וכו'.

ראה לעניין זה האמור בבר"ע 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' אנה לוי, פ"ד מ(4)553; ר"ע 162/83 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(2) 333, 335; י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית, 1995, 79; בש"א 57/98 דליה אתר נ' בנק ירושלים בע"מ, פ"ד נב(3) 481, 485-484; בש"א 14/99 מרדכי ועקנין נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-על 99(1) 1560.

ומן הכלל אל הפרט- בסע' 19 לתנאים הכללים נקבע כי סמכות השיפוט נתונה אך ורק לבית משפט השלום בתל-אביב, קרי- הצדדים הביעו רצונם באופן ברור ובהיר כי סמכות השיפוט תינתן לבית משפט השלום בתל אביב, ומן הטעם הזהֹ בלבד יש לכבד הסכמה זו, שכן מרגע שגמר בליבו המשיב לכרות את ההסכם עם המבקשת הרי שכפועל יוצא מכך הוא התחייב בכלל החיובים המופיעים בהסכם לרבות התנאים הכלליים ויש לראותו כמי שידע את תוכנם של התנאים להם הסכים כאשר התקשר בהסכם עם המבקשת.

לעניין טענת המשיב לזיוף חתימתו על גבי ההסכם ההתקשרות משנת 2010, הרי שטענה זו נטענה בעלמא ללא שטרח התובע להגיש דבר מה לביסוסה (מעבר לאישור הגשת תלונה למשטרת ישראל שצורף אל כתב התביעה). אף שאין הכרח בצירוף חוות דעת מומחה לביסוס טענת הזיוף בשלב זה הרי שככל שלא הוגשה, לעת הזו ולצורך מתן החלטה בבקשה להעברת הדיון בשל חוסר סמכות מקומית, עומדים המסמכים המעידים, לכאורה, אחרת. בין הצדדים קיים הסכם נוסף משנת 2008 אשר ההסכמים משנת 2010 מפנים אליו ומהווים המשך להסכם משנת 2008 (הסכם שדרוג והסכם הוספת מכשירים). בהסכם משנת 2008 מופיעה אותה תנית שיפוט המפנה את הצדדים אל בית המשפט בתל אביב. הצדדים אינם חלוקים ביניהם בשאלת תוקפו של הסכם זה.

אשר על כן, לאור האמור, ובהתאם להלכה הפסוקה, אני מורה על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך, בית המשפט השלום בתל אביב.

שאלת ההוצאות בגין בקשה זו, תישקל על ידי בית המשפט הנעבר בבוא העת ולאחר מתן הכרעה בהליך כולו.

המזכירות תמציא החלטתי זו אל ב"כ הצדדים ותעביר התיק לבית משפט השלום בתל אביב.